fbpx

בית המשפט העליון הכריע, קרקע חקלאית בלב יישוב לא תזכה לפיצוי בגין ירידת ערך עקב שינוי ייעודה לדרך או לפארק.

היש פיצוי לירידת ערך לקרקע חקלאית שייעודה השתנה?

פיצוי לירידת ערך לקרקע חקלאית

שאלה שהעסיקה שנים רבות את ועדות התכנון והבניה והובילה לפסיקות סותרות בערכאות השונות מקבלת תשובה חד משמעית בפסיקה תקדימית של בית המשפט העליון בתיק ______ שקבע כי "פוטנציאל תכנוני של קרקע חקלאית שאינו נסמך על תכנית בהפקדה או בשלבי תכנון ובעלת סיכויי הצלחה, לא יזכה בעלי מקרקעין בפיצוי.

יזמים ומשקיעים רבים רכשו קרקעות חקלאיות בלב או בקרבת יישובים מתפתחים מתוך ציפיה כי קעקעות אלו יופשרו לבניה. מזלם של המשקיעים לא התמזל והקרקעות לא הופשרו לבניה אף הוכרזו כפארק ציבורי או דרך. בין הקרקעות המדוברות נמנו קרקעות חקלאיות בהרצליה אשר שונה ייעודם לפארק וכן קרקעות חקלאיות בחדרה אשר שונה ייעודם לדרך (כביש 9) ועוד.

בעלי הזכויות בקרקעות האמורות הגישו תביעות לפי ס' 197 לחוק התכנון והבניה בגין ירידת ערך המקרקעין עקב אישורה של תכנית שייעדה אותם לייעודים ציבוריים ולמעשה טרפדה אפשרות להפשרתם וייעודם למגורים. התביעות לפיצוי כללו מרכיב (שווי) פוטנציאל לשינויי ייעוד למגורים אשר בא לידי ביטוי בתמורה ששולמה עבור רכישת קרקעות אלו.

תביעות בעלי הקרקעות נדחו ע"י הועדות המקומיות שקבעו כי ציפייה בלתי מבוססת של בעלי הקרקעות אינה פוטנציאל שמזכה בפיצוי בגין ירידת ערך מקרקעין.

סביב התביעות התנהלו הליכים רבים, חלקם טרם הוכרעו וחלקם התקבלו באופן שביהמ"ש המחוזי קבע כי הפוטנציאל שקיבל ביטוי בתמורה ששולמה בגין המקרקעין וכן ציפייה והסתמכות על נוהג של רשויות התכנון הינו מרכיב שחייבות הועדות המקומיות לפצות בגינו בעת ירידת ערך מקרקעין עקב אישורה של תכנית שייעדה אותם לייעודים ציבוריים ופגעה בערכם הכלכלי.

בגין ההליכים הרבים הוגשו בקשות רשות ערעור לבית המשפט העליון הן ע"י הועדות המקומיות לתכנון ובניה והן ע"י בעלי קרקעות, כאשר השאלה המרכזית שעמדה בפני ביהמ"ש העליון בכל הערעורים הינה "מתי פוטנציאל תכנוני יוכר כפוטנציאל בר פיצוי בגין פגיעה במקרקעין עקב אישורה של תכניית שמשנה ייעודים לייעודים ציבוריים".

בית המשפט העליון דן בכל ההליכים במאוחד בתיק דלי דליה וקבע כי פגיעה בפוטנציאל תכנוני, יכולה להיחשב כפגיעה ברת פיצוי בהתאם לסעיף 197 לחוק התכנון והבניה כאשר מדובר בפוטנציאל הנשען על תכנית שהופקדה ובעלת סיכויים רבים לאישור. בנוסף לפוטנציאל בית המשפט הטיל על בעלי הקרקעות חובת הוכחה נוספת שמתבטאת בהוכחת היעדר מניעה קונקרטית לאישורה של התכנית המופקדת, אשר למעשה מקרב את אישורה כמרחק "פסע בלבד".

סיכום:

בהכרעתו כאמור לעיל, בית המשפט סתם את הגולל בפני תביעות רבות שמתנהלות בועדות המקומיות לתכנון ובניה וקבע באופן חד משמעי כי במקרים מאוד חריגים עשוי בעל קרקע חקלאית להיות זכאי לפיצוי בגין מרכיב הפוטנציאל עקב אישורה של תכנית פוגעת ורק כאשר אותה קרקע הינה בתוך תחום תכנית מופקדת להפשרתם וכאשר אותו בעל מקרקעין יצליח להוכיח כי אין מניעה הנראית לעין לאישורה של התכנית המופקדת.

הפסיקה האמורה מצטרפת לשורה של פסיקה הרווחת בבתי המשפט שצמצמה את המקרים בהם זכאים בעלי מקרקעין לקבל פיצוי בגין פגיעה במקרקעין עקב אישורה של תכנית שייעדה אותם לייעודים ציבוריים.

מאמרים נוספים

צרו איתנו קשר

דילוג לתוכן